אלגוריתם של דמיון
היצירות המוצגות בתערוכה הן פרי של מפגש מרתק בין שני עולמות שבמבט ראשון נראים מנוגדים: עולם הנתונים וההיגיון הליניארי של קריירה ארוכה בהייטק, אל מול התשוקה הבלתי מרוסנת לחופש אמנותי. לאחר שנים שבהן היצירה נשמרה כחלום פנימי, בחרתי לשחרר את ה"ילדה" שבי אל הקנבס. המסע שלי עובר דרך חקירת המורכבות שבפשטות – מהדיוק הגיאומטרי של המשולש, המעניק לי תחושת יציבות וסדר, ועד למופשט הלירי שבו הצבע והחומר משתלטים על המרחב ומאפשרים לשקט פנימי ולרגש גולמי לבוא לידי ביטוי.
העבודות בתערוכה זו מנהלות דיאלוג רציף עם תולדות האמנות ועם אמנים שהשפיעו על עיצובי. בתהליך העבודה שלי, בין אם בצבעי שמן עמוקים או באקריליק חיוני, אני מחפשת את נקודת האיזון שבה הדימוי הופך למקצב ויזואלי הרמוני. עבורי, הציור הוא מרחב תרפויטי של שחרור; ניסיון לנכס מחדש מבט ראשוני, כמעט ילדי, שאינו מחויב לייצוג המציאות אלא לאמת הרגשית ולאסתטיקה שנובעת מהחופש ליצור. זוהי הזמנה עבורכם להניח לרגע להיגיון ולהתחבר לאלגוריתם הייחודי של הדמיון והלב.
אלגוריתם של דמיון// גליה אריאלי
ורה קוניס פועלת בתוך המתח שבין הקוטביות של עולם ההייטק לבין החופש הבלתי אמצעי של עולם האמנות. ביצירתה היא נעה בטבעיות בין מערכות נתונים מובנות לבין ביטוי רגשי מופשט, כשהיא מגשרת על הפער שבין ההיגיון הליניארי לבין התשוקה הגולמית.
"מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לצייר ואהבתי לסדר נתונים בטבלאות. מהשני עשיתי קריירה בהייטק ואילו הראשון נשאר בגדר תשוקה לא ממומשת", היא מספרת. בעשור האחרון, מתוך חיפוש אחר שקט פנימי, פרצה האמנית שבה אל האור. המסע האישי שלה החל בייצוג ה"יפה" והמדויק, אך התפתח במהירות לעבר שפה חזותית מופשטת ומשוחררת, כזו המבקשת לנכס מחדש את המבט הילדי. "התחברתי לילדה שבי ושאבתי השראה ממקורות שונים בהם אפילו ציוריהם של ילדיי. המחמאה הגדולה ביותר שיכולים לתת לי היא האמירה - 'זה ציור ממש ילדי' "
הבחירה של קוניס ב"ילדי" אינה פשטנית; זוהי בחירה מודעת של צמצום וחקירת המורכבות שבפשטות. עבודותיה נעות בתווך שבין הגאומטריה המהודקת לבין המופשט הלירי, והן מציעות לצופה משב רוח רענן של התלהבות אוטנטית, וחיפוש כן אחר ההבעה המדוייקת. לורה קוניס מקורות השראה רבים הנובעים מהכרות עמוקה עם עולם אמנותי רחב אותו ינקה מילדות החל ממוסיקה קלאסית ועד לביקורים במוזיאונים כבר מגיל צעיר. ביצירותיה ניכר דיאלוג עמוק עם תולדות האמנות, כשהיא משלבת השפעות של אמנים גדולים לתוך פרשנות אישית וייחודית. הצופה בעבודות מודע לחיפוש היצירתי, מודע לאמנים המשפיעים ונהנה מהתוצאה הייחודית הנשקפת מהקנווס. הרצון העז להתחבר לעומקים הרגשיים שבתוכה יוצרים את האסטטיקה, את הייחודיות ואת טביעת האצבע המקורית שלה אשר בתורה יוצרת את החיבור המיידי לצופה.
המנעד הרגשי בעבודותיה מקבל ביטוי מוחשי דרך שליטה במגוון מדיומים, כשכל אחד מהם משרת רובד אחר בחיפושיה. בשימוש בצבעי מים היא חוקרת את הכתמיות האוורירית ואת השקיפות המאפשרת לאור "לנשום" מבעד לשכבות. לעומתם, האקריליק מעניק לה את היכולת לייצר משטחים אטומים ונוכחים, אך כאלו השומרים על חיוניות נטולת כבדות. את העומק החומרי היא מוצאת בצבעי השמן, המאפשרים לה ליצור מרקמים (טקסטורות) עשירים ומורכבים. הבחירה המשתנה בין חומרים אלו משקפת את הדינמיות של תהליך היצירה שלה - בין הקליל והחומק לבין היציב והמוחשי.
"תהליך היצירה שלי מתחיל בדרך כלל מאיזה רצון גדול להשתמש בצבע לעיתים לרקע ולעיתים לדימוי. הדימוי יכול להגיע מכל דבר, וכחלק מהתהליך הוא לרוב מתחבר אסוציטיבית לצבע. התחלה אחרת אצלי מגיעה דרך צורות גאומטריות. דוגמא טובה היא המשולש. משולשים ממש מרגיעים אותי... הם מאד יציבים. הם יכולים לעמוד לבד ובמקביל מתחברים אחד לשני בצורה מדהימה. ישנם אינסוף סוגים של משולשים וכולם יכולים להתחבר אחד לשני למרות השוני ולרצף בהרמוניה מישורים אינסופיים. אפשר לעשות איתם הכל... בשביל לצייר מופשט צריך להגיע לרמה גבוהה של שחרור כדי ליצור משהו לירי שעובד. בדומה לצלילים המסתדרים ביצירה מוזיקלית ליצור איזון, ליצור משהו משמח, ליצור מקצב רתמי שעובד ביחד ומביא את הקומפוזיציה שנוצרה על הקנווס לידי שלמות. בתהליך היצירה אני לוקחת את הילדי הלא מושלם, הגולמי, ומחפשת את החיבור לעצמי ופחות למציאותי. האמנות בשבילי היא מקום של שחרור, מקום תרפויטי עם המון כוח".
כנציגה אותנטית של הציור הפוסט-מודרני, קוניס יוצרת בתוך אקלים תרבותי המאפשר גישה בלתי מוגבלת למקורות ידע וסגנונות עבר. היא מהדהדת אותם לתוך ההווה, תוך שהיא מטביעה בהם את חותמה האישי. עבודותיה הן הזמנה להתבוננות משוחררת, כזו שאינה מחפשת את הייצוג המציאותי, אלא את העומק הרגשי והאסתטיקה האמיתית שנובעת מהחופש ליצור.
